הספרייה התורנית של ישיבת הר עציון - הנצחת זכרון הנופלים

ב"ה

ספרית ישיבת הר עציון

הנצחת זכרון הנופלים – תלמידי הישיבה

"העומדים לפניך תמיד"

מאת: אהרן ביג'ל – ספרן ראשי

בית המדרש נחנך בתחילת זמן קיץ של שנת תשל"ז (1977), ולקראת חנוכת הבית הועמד לוח זיכרון גדול מוצב משמאל לפתח, ובו מונצחים שמותיהם של תלמידי הישיבה לדורותיה, שנפלו בעת מילוי תפקידם בצה"ל או במתקפות טרור, בתקופה שהם היו תלמידים בפועל בישיבה. בלוח זה מופיעים כל שמות התלמידים, לפי סדר נפילתם, וצוין בו בקצרה, ליד כל שם או קבוצה של שמות, נסיבות מותם.

הספריה נחנכה כעבור חמש שנים בסוף חורף תשמ"ב (1982). לוח זיכרון בכניסה זה לא סיפק את רצונו של הרב עמיטל ז"צל להנציח את תלמידיו. במהלך תקופת הביניים של תכנון ובנייה של הספריה, גיבש הרב עמיטל ז"צל את הדרך המיוחדת להנצחת תלמידיו הנופלים.

לקראת סיום עבודות הבנייה, וכחלק מעיצוב ריהוט הספריה, הוביל הרב עמיטל ז"צל את החלטת הנהלת הישיבה להנצחת זיכרון הנופלים, באמצעות ספריות עיון שיוצבו בהיקף הספריה, בין שלחנות העיון. על פי החלטה זו, ספריות העיון האלו ינגישו לציבור הקוראים והלומדים בספרית הישיבה, ספרות יסוד תורנית (תנ"ך, תלמוד, רמב"ם ועוד), ותינתן גם למשפחות הנופלים את הזכות להרחיב את תכולת ספריות העיון ולהפקיד בהן למשמרת ספרים אישיים של יקיריהם שלמדו בהם בתקופת הלימודים בבית מדרשנו. חלק מהמשפחות עשו כך וחלק בחרו לרכוש ספרים חדשים עבור המשימה הזאת. על דפנות הספריות מבחוץ נתלו לוחות זיכרון מיוחדים שמוצגות בהם דיוקנאות התלמידים, פרטי שנות חייהם, ונסיבות נפילתם.

השופט צבי וחנה טל מוסיפים ספרים לארון הספרים של בנם משה זל
שנהרג במילוי תפקידו, תלמיד ישיבת הר עציון ב- 1973 

הדחף להנציח את הנופלים עם תמונותיהם פסל בעיני הרב עמיטל ז"צל את האפשרות להעמיד את ההנצחה בתוך בית המדרש עצמו. מאחר ובית המדרש משמש גם כמקום תפילה, הוא לא היה מוכן להעמיד שם את התמונות. אבל הספריה, שלא שימשה גם כבית תפילה, הייתה בעיניו המקום המתאים ביותר להנצחה כזאת.

בדרך מיוחדת זו ביקש הרב ז"צל להנציח את תלמידיו הנופלים ולהבטיח שגם הדורות הבאים של התלמידים יחושו בנוכחותם בישיבה, למרות שלא הכירו אותם. לא סתם שמות אלמוניים בלוח זיכרון, אלא פרצופים צעירים, מלאי חיים וענוה, שמסרו את נפשם, גם בלימוד התורה בבית מדרשנו וגם בצאתם ממנו להגנת הכלל. ספריהם האישיים, שנסגרו על ידם, כאשר יצאו מבית המדרש לעת הצורך, מונחים לפנינו, ונדמה לנו כאילו הנופלים פונים אלינו ומבקשים מאתנו לפתוח אותם ולהמשיך את המסע שלהם, בתורה ובחיים, מסע שהופסק בפתאומיות בדמי ימיהם.

אוסף הספריה צמח מסביבם, ועם הגשמתו של חזון הספריה, נמשך אליה קהל רב הצמא לתורה רחבה ומאתגרת. בכך, כוונתו של הרב עמיטל ז"צל מומשה והנופלים לא נשכחו. הנצחת התלמידים בספריה, העתידה לכלול גם אוסף מכובד של ספרות תורנית עתיקה ונדירה, הייתה גם דרך לחבר בין מסירות נפשם של תלמידנו לבין מסירות הנפש של קהילות ישראל ודבקותם בתורה. אבל  מעל ומעבר לזה, דאג הרב עמיטל ז"צל לכך שכל התורה הנלמדת בעקבות קיומה של הספריה הנפלאה הזאת תהיה נזקפת לזכותם, ומתוך כך שפתותיהם דובבות בקבר.

בסופו של דבר, שני מאפייני הזיכרון בישיבה, לוח הזיכרון בכניסה לבית המדרש ופינות העיון בספרית הישיבה, משלימים זה את זה ומשמשים כחוליות חזקות בשרשרת המחברת בין בית המדרש לבין חזון הספריה בישיבת הר עציון.