התורה המתחדשת וחג השבועות - מאת אהרן ביג'ל, הספרן הראשי – ספרית ישיבת הר עציון

סיון תשע"ז

 

התורה המתחדשת וחג השבועות

מאת אהרן ביג'ל

הספרן הראשי – ספרית ישיבת הר עציון

ייחודה של חג השבועות, כזמן מתן תורתנו, מתבטאת בכך שהוא מחבר אותנו לאירוע משמעותי ביותר, שעיקר עוצמתו בהיותו אירוע חד פעמי.

וכנאמר בתיאור מעמד הר סיני בספר דברים: "קול גדול ולא יסף" (דברים ה:יח).

לפי פשוטו, פירוש "ולא יסף" הוא ולא הוסיף, זאת אומרת שקול ה' שהושמע בהר סיני לא הוסיף להופיע. וכך כותב במפורש האבן עזרא במקום: "כי זה היה חד פעמי".

לעומת זאת יש מדרשי חז"ל שפרשו "ולא יסף" מלשון סוף, זאת אומרת, לא הגיע לסיומו ולא פסק לעולם. בעקבותם הלכו גם אונקלוס ורש"י: "ולא יסף, מתרגמינן ולא פסק, כי קולו חזק וקיים לעולם".

גם אם נבחר לפרש את הפסוק בדרך זו, אין הכוונה שלדעתנו קול ה' ממשיך להשמע ולהתגלות במציאות כמו שהיה בעת מעמד הר סיני. כוונתנו היא שיש מימד של דבר ה' המתגלה בכל דור, לקוראים בתורה וללומדים אותה לעומקה, כאילו הם שומעים ברגע זה את קול ה' מהדהד אליהם ממעמד הר סיני. עיסוק בתורה, מתוך אמונה שהיא ממשיכה להיות רלוונטית לכל דור משיג את המטרה הזאת ומעניק לנו כלים להתמודדות עם האתגרים החדשים הנקרים לפתחנו.

חג השבועות, איננו רק ניסיון לחזור ולחוות את המעמד שהיה פעם, שבו הקב"ה השמיע לנו את קולו. במועד זה אנחנו שואפים לשמוע את קול ה' מתוך התורה שאנחנו לומדים, ובכך לראות בה כתורה חדשה המותאמת גם לדור שלנו.

וכמאמר חז"ל: "אשר אנכי מצוך היום" - שיהו בכל יום ויום כמו חדשים בעיניך כאלו קבלתם היום מהר סיני.

בישיבת הר עציון זכינו להעמיד בית מדרש שבו מתקיים לימוד אינטנסיבי ומעמיק של תורה. החינוך שאנחנו מקבלים בישיבה מציב לנו דרישה לעמול בתורה וללכת אל תוך הדינמיקה של החיים המורכבים כאשר אנחנו נושאים את קול ה' המתגלה בתורתנו.

הספריה התורנית המקיפה שליד הישיבה, שצמחה מתוך החזון החינוכי של הישיבה, מנגישה לנו ספרות תורנית מפירותיהם של דורות רבים של עמלים בתורה. בכל מקצועות התורה, היא משלבת ספרות תורנית ותיקה עם ספרות תורנית חדשה, ומפגינה בכך את התורה המתחדשת בדור שלנו. במקביל, אוספיה העתיקים והנדירים, ושילובם עם אוספי הספרות התורנית המתחדשת, ממחישים לנו את עוצמת הרוח של לומדי התורה בכל דור ובכל מקום. מתוך כך מתברר בעליל שמה שאנחנו עושים בדורנו לחידוש פני התורה הוא בעצם המשך למה שעשו אבותינו.

דבקותם בתורה הניעה אותם לנצל את המצאת הדפוס כדי להפיץ את התורה ולהבטיח את קיומו של עם ישראל. הם הבינו שהתחדשותו של עם ישראל תלויה בהתחדשות התורה. הספרות התורנית שהשאירו אחריהם מורכבת ממהדורות חדשות של ספרות תורנית קלאסית וספרות תורנית חדשה בכל תחומי התורה והיהדות, בפרשנות, בהלכה ובהגות. בדרך זו הנגישו לדור הצעיר תורה רעננה ומאתגרת, המתמודדת עם צרכי השעה תוך כדי שהיא נשארת נאמנה למסורת האבות. בכך פלסו לפנינו את הדרך, ובעקבותם אנחנו אימצנו בדורנו גם את האינטרנט והעולם הוירטואלי להפצת התורה ולהתחדשותה. זה אותו העקרון, קול ה' המהדהד באוזנינו מניע את התחדשות התורה.

בפעם הבאה שאתם מבקרים בספריה, אל תתייחסו אליה כמחסן ספרים בלבד, ואל תתייחסו לספרים הממלאים אותה כסתם נייר ודיו. הטו את אוזניכם בעת שאתם מעמיקים בתורה, ותזכו לשמוע את קול ה' הקורא גם אליכם "אנכי ה' א-לקיך".

You’ll Soon Dance Together!...By Rav Yonatan Shai Freedman ’01, Overseas Alumni Coordinator

You’ll Soon Dance Together!
By Yonatan Shai Freedman

During my Shana Bet (5763/2002), Shaltiel Katsch, a fellow Shana Bet talmid from England, was hit by a car while stepping off a bus.  He was unconscious for weeks on end, and his prognosis was not good – it was so bad, in fact, that a hospital representative approached the family to discuss donating his organs.  

We were all torn between hope and pessimism.  One of our classmates organized non-stop Tehillim in Yeshiva; I remember a few shifts in the middle of the night, picking up where the previous person left off.  We passionately recited those pirkei Tehillim on Shaltiel’s behalf, but during our frequent visits to his bedside, watching him while he lay in a coma, it was hard to believe that the situation was really going to improve.

At the very least, we thought, we could provide some chizuk to Shaltiel’s family. 

Ironically, it was actually his family who reminded us to keep hoping and praying.  Every time we visited, Shaltiel’s father would say, “Next time you come, you can run with him,” or, “Come back to play ball with him.”  Most frequently, he left us with, “You’ll soon dance together!”  We stared at our friend lying in his hospital bed, connected to wires and tubes and not moving at all, and his father said, “You’ll soon dance together!”  We did our best not to look at him incredulously.  Maybe we even thought he was naïve.  But time and again, whenever we would come visit, he would remind us that Shaltiel would dance with us one day…

In the end, Shaltiel’s father was right, and we – his incredulous friends – were wrong.  Shaltiel did wake up from his coma, and after years of intense therapy, he is able to walk and function well.  He returned to England and became an architect, and last year he got married.

Next week, on Lag Ba’Omer, Shaltiel is donating a sefer Torah to the Yeshiva in memory of Moreinu HaRav Aharon Lichtenstein zt”l.  Like many in the Yeshiva, I look forward to attending and to dancing with a Torah dedicated in memory of a gadol from whom I’ve learned so much.  But I also look forward to fulfilling the prediction of Shaltiel’s father – “You’ll soon dance together!” 

Baruch shome’a tefilla.

HaRav Aharon Lichtenstein ztl speaks at a seudat hodaya in honor of Shaltiel's recovery in the Yeshiva - Nissan 5764

Shaltiel and his father greet HaRav Baruch Gigi and HaRav Mosheh Lichtenstein at the Seudat Hodaya.
We were so happy and grateful  - this photo is titled in the Yeshiva's archive as:
"Shaltiel Omed Al Raglav"

Shaltiel back in The Gush to learn - Nissan 5764! 

Yeshivat Har Etzion Library - The Amsterdam Room

B'H

Yeshivat Har Etzion Torah Library

The Amsterdam Room

Aharon Bejell - Head Librarian 

The Amsterdam Room in Yeshivat Har Etzion's Torah Library is dedicated in the name of the Etz Chayim Ashkenazi community of Amsterdam. As the community dwindled, the leadership decided in 1990 to transfer the remnants of its Beit Midrash library for posterity and preservation to the Torah Library of Yeshivat Har Etzion. 

This room was specially designed to contain this unique collection of Torah Literature, which is an expression of close to 400 years of Jewish and Torah culture in the Netherlands.

This collection has been enriched with the inclusion of additional items of Torah literature, which were published up to 1940, the onset of the Holocaust. Many of these items were brought to the library from the remnants of Jewish communities in Eastern Europe that were destroyed during the Holocaust, and others, from private Rabbinic libraries, that were donated to the library by their descendants.

This awe inspiring collection is a testimony to the resilience of the spirit of the Jewish People and the centrality of the Torah, and Torah study, which directed them wherever they wandered and under all conditions. This same spirit has motivated us in the development of the Yeshivat Har Etzion Library, and its enrichment with treasures of new Torah literature being published in our generation, as part of the return and revival of our nation in our land, The State of Israel. 

הספריה התורנית של ישיבת הר עציון - כלי הקודש חידה ופתרונה

ב"ה

ספרית ישיבת הר עציון

כלי הקודש והספריה

חידה ופתרונה

מאת:  אהרן ביג'ל – ספרן ראשי

בתחילת קיץ 2016 הספריה עברה שיפוץ משמעותי שכלל החלפת התקרה, התקנת תאורה חדישה וחסכונית, וצביעה כללית. העילה לשיפוץ היתה הצורך להתקין מערכת כיבוי שרפות חדשה, העומדת בדרישות של התקן החדש לכיבוי שרפות במקומות ציבוריים.

בשנים האחרונות, ובשלבים, הותקנה מערכת כיבוי שרפות בכל המבנים של הישיבה, אבל במקרה של הספריה בוצע כעת שדרוג למערכת הקיימת, שהסתתרה מאחורי תקרתה מאז בניית הספריה לפני יותר מ- 34 שנים. הנהלות הישיבה והמכללה קיבלו עליהן את העלות הנוספת של הפרויקט, כדי לשמר את אופייה ואת יופייה של הספריה. אני מנצל את הבמה הזאת כרגע גם כדי להודות למקבלי ההחלטה הנכונה, ולאב הבית שלנו משה מרציאנו ולצוות שלו, שפעלו בשטח וביצעו את התוכנית על הצד הטוב ביותר.

חידוש פני הספריה היה הזדמנות לשדרג גם את תצוגות כלי הקודש הממוקמות על הקיר הימני בכניסה לספריה. שדרוג זה היה חלום של יקירנו יוסי וויל, אב הבית הקודם של הישיבה, שלא הספיק לבצעו עד סוף הקדנציה שלו בישיבה. כעת, בתכנונו ובביצועו של נגרנו המיומן, יהושע ברלין, עוצבו תצוגות מאירות עיניים, והותקנו בהם תאורה פנימית. גם כלי הקודש עצמם עברו תהליך ניקוי והברקה, שבאמת הגיע להם אחרי שנים רבות של הזנחה. חלק מהכלים עדיין זקוקים לתיקונים נוספים, ותורם יגיע בהמשך.

אין ספק שכלי קודש אלו משתלבים יפה בנוף הספריה התורנית ומעצימים את אווירת הקדושה שבה. בכל אופן, כדי לעמוד על כוונותיהם של דור המייסדים בהצבת כלים אלו דווקא בספריה, יש קודם כל לענות על מספר שאלות. מהיכן הגיעו כלים אלו לישיבה, ומה היה גורלם של 15 – 20 ספרי תורה שעוטרו על ידם?

כדי לענות על שאלות אלו יש לחזור חזרה לתחילת שנות ה- 70 של המאה הקודמת, לעת שהישיבה עברה ממקום היווסדה בכפר עציון לגבעת הטרשים שליד העץ הבודד והגבעה הצהובה, והקימה את אלון שבות. באותו זמן, מיודענו משה מושקוביץ ("מושקו") לאוי"ט המשיך לחלום ולתכנן את הישיבה הגדולה, שבעין חזונו הוא מיעד לה מקום חשוב בקידום הפיתוח של גוש עציון שקם לתחיה. לישיבה, באותה עת, אמצעים פיננסים דלים, והמימון הקיים אינו מספיק כדי לבנות את בית המדרש הקבוע. הרב עמיטל זצ"ל סיפר בהזדמנויות שונות על הצעתו של נדבן יהודי מקנדה להשיג מימון מהממשל הקנדי לבנין הישיבה, בתנאי שיעבירו אותה לירושלים. למרות המצוקה הכלכלית, הדבקות באדמת גוש עציון ובפיתוחו הכריעה, וסרבו לקבל את ההצעה.

הישועה הגיעה בדמות תרומה לבניין בית המדרש מאת קהילה יהודית בשם "קהילת ישראל", מנוארק, ניו ג'רסי שבארצות הברית. העיר נוארק מוכרת היום בעיקר בעקבות שדה התעופה הבין-לאומי הממוקם בתחומה. בעיר נוארק היתה קהילה יהודית יחסית גדולה עד אמצע המאה העשרים. היא היתה מורכבת בעיקר מיהודים ממוצא אשכנזי שהיגרו ממזרח אירופה ורוסיה, מסוף המאה ה-19 ובין מלחמות העולם. במחצית השניה של המאה העשרים האוכלוסיה היהודית שלה הצטמצמה בהרבה. בסוף שנות ה- 60 היו מתחים בין-גזעיים בנוארק, והיהודים שהרגישו מאוימים, התפזרו, ובתי כנסת רבים בעיר נשארו ללא מתפללים.

בית כנסת קהילת ישראל נוסד בשנת תשכ"א (1961) משאריות של מספר קהילות מהעיר נוארק שהתאחדו, ובעקבות כך בחרו את השם "קהילת ישראל". בית הכנסת הוקם בשכונה שבה עדיין היתה אוכלוסיה יהודית משמעותית. בכל זאת, עד סוף העשור ההוא המתחים הבין-גזעיים התגברו, וגם המעוז האחרון של יהודי נוארק התפרק. משפחות הקהילה התפזרו בארצות הברית ולא היה מקום שיכלו להתארגן שם מחדש. בעקבות כך, וועד הקהילה החליט למכור את בית הכנסת ולבדוק את האפשרויות לבנות בית כנסת או בית מדרש במקום אחר עם ההכנסות ממכירת הנכס, אחרת, ההשקעה תרד לטמיון. רוב חברי הקהילה היו תומכי תנועת המזרחי, והחליטו לתרום את הכסף לבנייה בארץ ישראל. בפנייתם למשרד הדתות, העומד בראשו באותם ימים, ד"ר זרח ורהפטיג ז"ל, הביא לפניהם מספר הצעות. אחת מהן היתה הקמת בית מדרש קבע עבור ישיבת הר עציון באלון שבות. הם קבלו את ההצעה הזאת, ומאותו רגע הם הפכו לשותפים בבניינה של הישיבה. שם הקהילה מונצח עד היום הזה, על הקיר החיצוני של בנין בית המדרש כאשר נכנסים אליו מהרחבה הגדולה מצד מערב.

כחלק מהחוזה שנחתם בין הישיבה לקהילה, התחייבה הישיבה לשמור על כל האביזרים שהוקדשו לבית הכנסת, ועל לוחות הזכרון של חברי הקהילה ובני משפחותיהם, שהלכו לעולמם. במסגרת התחייבות זו הובאו כל כלי הכסף לישיבה. בביקורכם הבא בספריה תסתכלו מקרוב ותראו שחרוטים על רובם שמות של הנפטרים.

ספרי התורה הרבים של הקהילה לא נמסרו לישיבה, כי לישיבה לא היה צורך בהם. הם נמסרו, באמצעות משרד הדתות, למרכזי קליטה ברחבי הארץ, שאליהם הגיעו מאות אלפי עולים שעלו לארץ במסגרת גל עליה גדול מרוסיה בתחילת שנות ה-70.

במשך כ- 10 שנים, כלי הקודש עצמם אוכסנו בירושלים, בביתו של ידידנו ידעיה הכהן לאוי"ט, עד שנבנתה הספריה. לאחר שנחנכה הספריה הוכנו התצוגות המקוריות וכלי הקודש הועברו למשכנם הקבוע בספריה עד היום הזה.

על רקע זה, להחלטה להנגיש את כלי הקודש כחלק מהעיצוב הבסיסי של הספריה יש משמעויות מרובות. מצד אחד יש בכך עמידה של הישיבה בהתחייבות שקבלה על עצמה, והכרת הטוב לתורמים, ולדורות הקודמים, שבזכותם אנחנו פה היום. אלו ודאי ערכים חינוכיים מהמעלה הראשונה שהישיבה מחנכת אליהם. אבל מעבר לכך, הצגת כלי הקודש בספריה, לאחר שהוסרו מעל ספרי התורה אמור להזכיר לנו את מעמד קריאת התורה בציבור, כאשר מסירים את הכלים מעל ספר התורה כדי לקרוא בו. החיבור של קדושה, המקשר בין הכלים, שעיטרו בהם ספרי תורה שנקראו בציבור, לבין הספרות התורנית הענפה והמגוונת המונגשת לציבור במדפי הספריה, מאתגר אותנו לקרוא בתורה, להתעמק ולהתחדש בה, ולהפיץ אותה ברבים. בכניסתנו לספריה, ובראותנו את כלי הקודש, נדע שספר התורה פתוח בפנינו תמיד, ומתוך כך נעמוד באתגר.

"מה אהבתי תורתך, כל היום היא שיחתי" (תהלים קיט:צז)

הספרייה התורנית של ישיבת הר עציון - הנצחת זכרון הנופלים

ב"ה

ספרית ישיבת הר עציון

הנצחת זכרון הנופלים – תלמידי הישיבה

"העומדים לפניך תמיד"

מאת: אהרן ביג'ל – ספרן ראשי

בית המדרש נחנך בתחילת זמן קיץ של שנת תשל"ז (1977), ולקראת חנוכת הבית הועמד לוח זיכרון גדול מוצב משמאל לפתח, ובו מונצחים שמותיהם של תלמידי הישיבה לדורותיה, שנפלו בעת מילוי תפקידם בצה"ל או במתקפות טרור, בתקופה שהם היו תלמידים בפועל בישיבה. בלוח זה מופיעים כל שמות התלמידים, לפי סדר נפילתם, וצוין בו בקצרה, ליד כל שם או קבוצה של שמות, נסיבות מותם.

הספריה נחנכה כעבור חמש שנים בסוף חורף תשמ"ב (1982). לוח זיכרון בכניסה זה לא סיפק את רצונו של הרב עמיטל ז"צל להנציח את תלמידיו. במהלך תקופת הביניים של תכנון ובנייה של הספריה, גיבש הרב עמיטל ז"צל את הדרך המיוחדת להנצחת תלמידיו הנופלים.

לקראת סיום עבודות הבנייה, וכחלק מעיצוב ריהוט הספריה, הוביל הרב עמיטל ז"צל את החלטת הנהלת הישיבה להנצחת זיכרון הנופלים, באמצעות ספריות עיון שיוצבו בהיקף הספריה, בין שלחנות העיון. על פי החלטה זו, ספריות העיון האלו ינגישו לציבור הקוראים והלומדים בספרית הישיבה, ספרות יסוד תורנית (תנ"ך, תלמוד, רמב"ם ועוד), ותינתן גם למשפחות הנופלים את הזכות להרחיב את תכולת ספריות העיון ולהפקיד בהן למשמרת ספרים אישיים של יקיריהם שלמדו בהם בתקופת הלימודים בבית מדרשנו. חלק מהמשפחות עשו כך וחלק בחרו לרכוש ספרים חדשים עבור המשימה הזאת. על דפנות הספריות מבחוץ נתלו לוחות זיכרון מיוחדים שמוצגות בהם דיוקנאות התלמידים, פרטי שנות חייהם, ונסיבות נפילתם.

השופט צבי וחנה טל מוסיפים ספרים לארון הספרים של בנם משה זל
שנהרג במילוי תפקידו, תלמיד ישיבת הר עציון ב- 1973 

הדחף להנציח את הנופלים עם תמונותיהם פסל בעיני הרב עמיטל ז"צל את האפשרות להעמיד את ההנצחה בתוך בית המדרש עצמו. מאחר ובית המדרש משמש גם כמקום תפילה, הוא לא היה מוכן להעמיד שם את התמונות. אבל הספריה, שלא שימשה גם כבית תפילה, הייתה בעיניו המקום המתאים ביותר להנצחה כזאת.

בדרך מיוחדת זו ביקש הרב ז"צל להנציח את תלמידיו הנופלים ולהבטיח שגם הדורות הבאים של התלמידים יחושו בנוכחותם בישיבה, למרות שלא הכירו אותם. לא סתם שמות אלמוניים בלוח זיכרון, אלא פרצופים צעירים, מלאי חיים וענוה, שמסרו את נפשם, גם בלימוד התורה בבית מדרשנו וגם בצאתם ממנו להגנת הכלל. ספריהם האישיים, שנסגרו על ידם, כאשר יצאו מבית המדרש לעת הצורך, מונחים לפנינו, ונדמה לנו כאילו הנופלים פונים אלינו ומבקשים מאתנו לפתוח אותם ולהמשיך את המסע שלהם, בתורה ובחיים, מסע שהופסק בפתאומיות בדמי ימיהם.

אוסף הספריה צמח מסביבם, ועם הגשמתו של חזון הספריה, נמשך אליה קהל רב הצמא לתורה רחבה ומאתגרת. בכך, כוונתו של הרב עמיטל ז"צל מומשה והנופלים לא נשכחו. הנצחת התלמידים בספריה, העתידה לכלול גם אוסף מכובד של ספרות תורנית עתיקה ונדירה, הייתה גם דרך לחבר בין מסירות נפשם של תלמידנו לבין מסירות הנפש של קהילות ישראל ודבקותם בתורה. אבל  מעל ומעבר לזה, דאג הרב עמיטל ז"צל לכך שכל התורה הנלמדת בעקבות קיומה של הספריה הנפלאה הזאת תהיה נזקפת לזכותם, ומתוך כך שפתותיהם דובבות בקבר.

בסופו של דבר, שני מאפייני הזיכרון בישיבה, לוח הזיכרון בכניסה לבית המדרש ופינות העיון בספרית הישיבה, משלימים זה את זה ומשמשים כחוליות חזקות בשרשרת המחברת בין בית המדרש לבין חזון הספריה בישיבת הר עציון.

הספריה התורנית של ישיבת הר עציון - חזון והגשמה

ב"ה

ספרית ישיבת הר עציון

חזון והגשמה 

מאת אהרן ביג'ל – ספרן ראשי

בהזדמנות זו אני רוצה לתאר עבורכם מוטיבים מרכזיים הבאים לידי ביטוי בספרית הישיבה, ומחברים אותה, ואת מאפייני האוסף שלה, לבית מדרשנו.

לימוד מעמיק – כמקובל בעולם האקדמי, הספריה משדרת שכאן יש אנשים חושבים שרוצים למידה משמעותית ועמוקה, והם זקוקים למשאב עשיר ומגוון מבחינה תרבותית ואינטלקטואלית כדי לפתח חשיבה ביקורתית ולהגיע לחקר האמת.

ישיבת הר עציון לא המציאה את הגלגל בפיתוח ספריה כזאת, ביחס לעולם האקדמי. לעומת זאת, ביחס לעולם הישיבות, שבהן לא יצאו מגדריהן כדי לפתח ספריה שמטרתה המוצהרת להעשיר את החוויה התרבותית והאינטלקטואלית של התלמידים, בוודאי יש כאן חידוש גדול.

בישיבות הקלסיות בדרך כלל לא השקיעו בפיתוח ספריות, בעקבות מחסור במשאבים פיננסיים, וגם מתוך חשש מהרוחות החדשות הנושבות מחוץ לבית המדרש, שלא יחדרו פנימה באמצעות החשיפה לספרות חדשה שתמצא את מקומה באוסף הספריה. לעומת זאת, בישיבת הר עציון מאמינים שהחשיפה לספרות תורנית עשירה ורעננה מסוגלת דווקה להעניק ללומדים  את הכלים להתמודד עם אתגרי התקופה תוך כדי שמירה על ערכי היסוד של תורתנו שנמסרו מדור לדור. ריבוי הדעות והגישות, המוצעות בכל מדורי הספריה, נחשבים בעינינו כחלק מהשיח התורני הלגיטימי, והנם צורך חיוני לפיתוח הדמיון והחשיבה הביקורתית, שאיתם נתעמק בתורה ונשאף לעמוד באתגרים.

שילוב הישן עם החדש -  בישיבת הר עציון, כישיבת הסדר המשלבת לימוד תורה מעמיק עם מילוי החובות הבטחוניות והחברתיות של תלמידיה, הועמד מלכתחילה גשר בין העולם הישן, ומסורותיה הלמדניות, לבין עולמנו העדכני. גשר זה הוא האמצעי שלנו להתמודד עם האתגרים של תקומת המדינה וגיבוש החברה הישראלית והיהודית. הסתכלות חיובית על שתי קצוות הגשר באה לידי ביטוי גם בספריה המשלבת אוסף תורני רב דורי, בכל מקצועות התורה והיהדות, עשיר ומגוון  מבחינה תרבותית הרבה מעבר לצרכים המיידים של הלימוד הישיבתי היומיומי. הספריה חושפת אותנו בהתלהבות לתורה המתמודדת והמתחדשת בכל דור, אבל בו בזמן היא עוגנת אותנו למסורות המוצקות שהגיעו אלינו מאבותינו. 

וכמאמר המופיע בתלמוד ירושלמי: "רבי זעירה בשם רבי אלעזר כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה" (שבת פרק יט ה"א ; פסחים פרק ו ה"א).

מסירות נפש לתורה – שילוב אוספי הספרים העתיקים והנדירים בספריה, ב"ספרית הרב תמר" וב"חדר אמסטרדם" נועד גם הוא לבטא ערך חינוכי מרכזי. רק ראייה חינוכית, הנגזרת מחזון חינוכי עוצמתי, כמו זה של ישיבת הר עציון, יכולה להצדיק את ההשקעה הכבירה שנעשתה כאן באיסוף ובשימור של ספרות תורנית מגוונת שיצאה לאור בדפוס במהלך תקופה של כארבע מאות שנה ועד השואה.

כדי לחבר אותנו לתרבות תורנית שלפני השואה, קברניטי הישיבה לא הסתפקו באוסף שיכלול עותקים מצולמים של ספרים אלו, בדמות המהדורות שהופצו לאחר השואה בארץ ובחו"ל, בתקופה שהיה מחסור גדול של ספרים תורניים בסיסיים להתחדשות הלימוד בישיבות ובבתי הכנסת. גם ספרים מצולמים כאלו נטמעו באוסף הספריה, מתוך עיזבונות פרטיים שנמסרו לה במהלך שנות קיומה.

בעלי החזון דרשו להנגיש לציבור בספריה דווקה את ספרי המקור, כמפגן לדבקות בתורה ולמסירות הנפש לתורה, שאפיינו את חייהם של קהילות ישראל ברחבי הגולה. בכל דור ובכל מרכז של הדפוס העברי, יצאו לאור ספרים תורניים, ישנים וגם חדשים. ספרי היסוד המוכרים יצאו לאור במהדורות חדשות, חלקם עם פירושים חדשים. במקביל, כל דור הוסיף נדבך חדש של ספרות תורנית עצמאית, שו"תים, פסקי הלכות, הגות ועוד. אנרגיית הקיום היהודי דחפה אותם קדימה, מתוך צורך להתמודד עם מציאות דינמית, ולא תמיד ידידותית לקהילות ישראל. הם הבינו שאם לא יחדשו את התורה, ואת השיח התורני, בכל דור, ואם לא ינצלו את מהפכת הדפוס להנגשתה לציבורים רבים, התורה לא תהיה רלוונטית לדור הצעיר ונפסיק להיות יהודים.

מבוקשם של מעצבי חזונה החינוכי של הישיבה היה שגם באמצעות מאפיין מרכזי זה של הספריה נתחבר לאנרגיית הקיום הזאת. בדרך זו נבין שמה שאנחנו עושים בישיבה, לצמוח ולגדול בתורה מתוך מסירות נפש בימים ובלילות, ומה שאנחנו עושים בשרות הצבאי, מתוך מסירות נפש לעם ולארץ, הם המשך ישיר של אנרגיית הקיום של קהילות ישראל, שבזכותן אנחנו פה היום עם תורה מתחדשת ורלוונטית.

אהבת התורה -  הפסוק שנבחר לכתר את שער הכניסה להיכל הישיבה הוא "מה אהבתי תורתך, כל היום היא שיחתי". מסר קצר ויסודי זה מקרין על כל מה שנעשה בישיבה. על פי אמירה זאת, העיסוק בתורה במסירות, יום ולילה, חייב לבוא ממקום של אהבה לתורה. בדרך זו, התורה שנחשפנו אליה באינטנסיביות בשהותנו בישיבה תלך איתנו לאורך החיים ותלווה אותנו גם בצאתנו ממנה. האהבה הזאת לא תבחן רק ביחס למספר דפים או סוגיות שלמדנו, או ביחס למספר השעות שהתמדנו בלימוד התורה בין העיסוקים האחרים של היומיום. היא תבחן בעיקר בשיח המתמיד שאנחנו נקיים עם התורה ועם נותן התורה, בכל דרכינו, ובכל צמתי הדרכים שבהם אנחנו חייבים לקבל החלטות לפני שמתקדמים.

ברור שהדחף לפתח את הספריה העוצמתית שאתם רואים כיום בא גם ממקום של אהבת התורה. תשעים אלף כרכים תורניים לא ירדו אלינו מן השמים, באיזה יום בהיר. הם נאספו מעיזבונות פרטיים וקהילתיים, וגם נקנו כחלק ממדיניות רכש אגרסיבית, כדי להעמיד אוסף מגוון בנושאים ובמהדורות, פירותיהם של מחברים ידועים וגם מאלו שאינם ידועים. בתחילת דרכי כמנהל הספריה קבלתי הנחייה ממורנו הרב עמיטל ז"ל, שפיתוח האוסף של הספריה חייב לכלול אפילו ספרים שיידרשו רק פעם בחמישים שנה. מעבר למה שרבנו רצה שהספריה תהיה ספריה תורנית מצויינת ברמה הארצית, בדברים אלו יש ביטוי לאהבה גדולה לתורה. אהבה שאינה פוסחת על נושאים תורניים שנלמדים פחות, ומחשיבה גם מחברים לא ידועים שספריהם מבטאים את אהבתם לתורה ואת השיח המתמיד שהם קיימו איתה.

אם כבר דברנו על הספריה כמפעל של אהבת התורה, זו ההזדמנות להוקיר טובה לכל הצוות שעסקו שנים רבות במלאכה, בנאמנות ובמסירות, מתוך תודעה עצמית של אהבת התורה.

Yeshivat Har Etzion Library Celebrates 35 Years

B'H

Yeshivat Har Etzion Library Celebrates 35 Years

At this time 35 years ago, at the end of Adar 5742 (1982), the Yeshiva's library building was completed. The founding leadership of the Yeshiva envisioned a library with a rich and diverse collection of Torah literature which would serve Torah scholarship and would facilitate the love of Torah at the Yeshiva, in the flourishing Gush Etzion, and beyond. To this end, a large and unique library facility was constructed as part of the Yeshiva's campus. I, Aharon Bejell, now the yeshiva's chief librarian, had just joined the staff of two young kollelnikim who dealt with the library at that time. Together we transferred a small collection of about 10,000 volumes from a classroom under the Beit Midrash to the new library reading room. This was enough to fill only the first three rows of bookshelves near the entrance to the library. The greater expanse of the library was left empty for continued development of the collection.

This aroused great excitement in the Yeshiva as a reflection of the powerful educational vision of Yeshivat Har Etzion, which included a grand Torah library as an important feature of the Yeshiva's unique educational environment. In the academic world, it would be unfathomable to even consider a university or college without a broad based library.  However, in the yeshiva world, to this day, we do not usually find extensive Torah libraries, and the student's exposure to Torah literature and culture is therefore very limited. Contrary to this, the founders of Yeshivat Har Etzion believed that this exposure would actually be a catalyst to enhance the Torah growth experience of the students and would provide them with the tools necessary to meet the challenges and complexities of Jewish life, as individuals and as members of the greater community.

Thirty one years ago I received the responsibility to direct the library, with much emphasis put on professional development of the library's staff, collection development and computerization. During those formative years, Dvorah Rachmani, Leah Siegel, Yael Brun and Meira Solberg, joined the library staff and played major roles in the library's development. Together, we fulfilled our mission, and today the reality has surpassed the original vision. Also, generations of choice Yeshiva students helped with varied tasks in the library, especially with keeping order in the library and manning the library during the night shifts. Due to their diligence and devotion, you have before you today an amazing, high quality Torah library, renowned throughout Israel and the Jewish world.

The library has many achievements. The rich and diverse Torah collection has surpassed the 90,000 volume mark. The collection includes about 15,000 volumes of antique and rare volumes, predating the Holocaust, which serve as a testimony to our ancestor's dedication to the Torah and its transmission from generation to generation. The library has amassed a collection of over 1,000 unique Torah periodicals, mostly published in the past century. The majority of which are not active anymore, and the institutions which published them are no longer in existence. However, many of the articles are relevant until this day. In addition to the printed collection, the library boasts a fine selection of Torah digital resources.

We created this exceptional Torah library in order to present you with a great challenge.  We wish to arouse within you the love of Torah, and to entice you to deep Torah learning which will enrich your soul and your intellect. 

We take this opportunity to call upon you to visit the Yeshiva's library frequently and set out on a personal voyage of exploration. Don't relate to our library as a book storage facility, where you can find the most popular and well known books, or even those which you may need occasionally. Take advantage of your time in the Yeshiva to explore the breadth and depth of our collection and you will find a treasure of books and authors which you were never aware of. 

Take this wealth with you to the exciting atmosphere of the Beit Midrash and use it to empower your learning there. However, when you experience the library it is most important for you to realize that the wonderful librarians are there for you. We wish to help you and share with you our accumulated knowledge and our love of Torah and the Torah library which we gave life to.

Bon Voyage,

Aharon Bejell